משולחנו של יחיאל גולדהבר

  חילול השם בעיני אומות העולם חלק ד' ביריעה הקודמת עסקנו בסוגיית קדושת בית הכנסת בנוגע ללימודי חול, מאותו היבט שעסקנו בו במאמרים האחרונים: השפעת הסביבה הגוית על ההלכה היהודית מדין חילול השם. אמנם רוב העוסקים בשאלה זו התגוררו במדינות מוסלמיות, שבמקומם נזהרו המקומיים שלא ללמוד דברי חול בבתי תיפלתם. סוגיה זו התעוררה בעיקר בדורות האחרונים, כאשר במקום הלימודים הקדושים והמסורתיים הוקמו בתי ספר – לרוב ע"י חברת כי"ח הפריזאית – בהם עיקר הלימודים היו לימודי חול, מאופיינים בתרבות זרה, ובמקרים רבים חינכו לזלזול בשמירת תורה ומצוות ובחכמי ישראל, ובהחדרת דעות משובשות. תופעה זו היתה הגורם העיקרי לעיסוק בשאלה זו באופן מעשי, ובכל מקום בו הגיעו נציגי חברת כי"ח ופתחו בית ספר, הוכרחו רבני המקום להכריע בשאלה הלכתית זו לצד ההיבט ההשקפתי שעוררו עצם לימודי החולין, הן מצד ביטול תורה והן מצד התוצאות השליליות הנגרמות מן הלימודים. כאן המקום להעיר: חברת כי"ח החלה את פעילותה בעיקר במדינות המזרח התיכון, ששם שלטה למעשה הממשלה הצרפתית, והן היוו בעבורה כר פעולה נוח. אמנם לימים חדרה החברה ונטת

  חילול השם בעיני אומות העולם חלק ג' ראינו ביריעות הקודמות את דברי המג"א, שקבע מדעתו שבהליכות הנוגעות לכיבוד הדת יש להתחשב בתרבות הסביבה, כדי שלא לגרום חילול השם בעיניהם, אף בדבר שאין בו איסור ומסורת ישראל אינה רואה באותו מעשה זלזול או ביזוי. יתירה מזו, על ישראל בגולה להתבונן באופן שבו הגוים מכבדים את דתם שלהם ואת בתי תיפלותם, ולהזהר שלא יהיה כבוד דת ישראל ובתי הכנסת פחות משלהם. עניין זה אמור בעיקר לגבי בתי כנסיות וצרכי ציבור, ופחות לגבי התנהגות של אנשים פרטיים. לקביעה זו היו השלכות הלכתיות רבות במשך הדורות, כפי שראינו ביריעה הקודמת. ביריעות הבאות אביא דוגמאות נוספות לשאלות מגוונות שנגזרו מכך. הרצאת חולין בבית הכנסת עם עליית השלטון הנאצי ימ"ש בגרמניה, בין שאר הגזירות האיומות שהצרו את צעדיהם של היהודים, נאסר עליהם להתאסף במקומות פומביים מחוץ לבית הכנסת. כדי לעודד את רוחם הנכאה של חברי הקהילה שנדחו ממקומות הבילוי, וכדי לחזק את רגשות הדת שבקרבם, שלא יגררו אחרי הקהילות החילוניות, יזמו ראשי הקהילה ותכננו לערוך הרצאות וקונצרטים ברוח יהודית בתוך אולם בית הכנסת, שלא ירעו בש