ירושת רבנות באופן שהוא סותר את תקנת הקהילה
ירושת רבנות באופן שהוא סותר את תקנת הקהילה חלק א'
כמובטח ביריעות הקודמות, לפנינו שני מכתבים שיצאו
מעטו של רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל (שיום פטירתו חל השבוע) הסובבים והולכים
בענין ירושה ברבנות.[1] המכתבים
ממוענים לפרנסי העיר רוטרדם במדינת הולנד, בעקבות התנגדות כמה מבני העיר להכתרת
רבי אברהם ליפשיץ כרבם, בטענה שיש לו קרובים בין פרנסי העיר, כי תקנה היתה בעיר שאין
למנות רב אשר לו קרובים בין פרנסי העיר[2].
וזו השתלשלות הארועים: בשנת תס"ח התקבל רבי שלמה
ב"ר מרדכי ליפשיץ, רבה הראשון של העיר האג, לכהן כאב"ד רוטרדם על מקום רבה
הקודם רבי יהודה ליב ב"ר אפרים אנטשיל[3].
רבי שלמה ליפשיץ היה מגידולי וגדולי עיר ליסא[4].
בהיותו ברוטרדם התכתב עם גדולי המשיבים בדורו בנידון היתר טלטול בשבת בעירו, על
סמך מחיצות הנהר[5]. בשנת
ת"ע התעוררה ברוטרדם שאלת עגונה. העגונה היתה תושבת אמשטרדם, והיא קיבלה היתר
מבית הדין דשם. תיכף אחר קבלת ההיתר השתדכה עם בן גילה מרוטרדם. האב"ד רבי
שלמה עבר על ההיתר, וכנראה שלא נחה דעתו ממנו. הוא פנה אל רב המדינה – רבי דוד
אופנהיים, כדת מה לעשות. רבי דוד ענהו בתשובה ארוכה מאוד, אותה הוא פותח בשורת
תארים מופלגים, ומכנהו אב"ד ור"מ רוטרדאם[6].
בימיו (בשנת תפ"ח) נבנה בעירו בית הכנסת הגדול ששמו יצא לפניו ברוב פארו והדרו,
בו ישב עד לפטירתו בשנת תצ"ו. בגנזי הקהילה נותר עותק יחיד של תפילה שחיבר ר'
שלמה, התפילה תורגמה להולנדית, ומפני שאיני דובר שפה זו – תוכנה אינה ידועה לי. על
מקומו התקבל בנו רבי יהודה ליפשיץ לאב"ד ור"מ, וגם הוא כיהן שם כל ימיו
עד פטירתו בשנת תקי"ד[7].
אחרי מות רבי יהודה ליפשיץ נחלקו בני העיר לשתי
מחנות, רובם תמכו בבנו רבי אברהם – שכיהן בעבר בעיירה באיזור פוזן – כראוי להמשיך
את אבותיו וכמנהג ירושת רבנות. אולם מקצת מחברי הקהילה ערערו על הדבר, באמרם שפרנסי
העיר הם קרובי משפחתו של המיועד לרבנות, אחד הפרנסים היה דודו ואחד בן דודו (דודו
ר' יחזקאל ב"ר שלמה ליפשיץ[8],
ובן דודו ר' אברהם יעקב די-פרייעס), ומפורש בפנקס תקנות הקהילה, שאין למנות רב
שקרוביו המה מפרנסי ואלופי העיר. המחלוקת בין שתי המחנות כה התלהטה עד שהממשלה ההולנדית
נאלצה להתערב בענייני הקהילה. עשרים וחמשה מחברי הקהילה, ובראשם ראש הקהל ר' יאנעס
הענדריקס (מכונה יעקב יאנעס, על שם אביו ר' יונתן שגם הוא היה מקציני העיר), פנו
לראש העיר ומועצת העיר בתלונה שבחירת הרב אינה תקינה, היות שמייסדי הקהילה תיקנו שלא
לקבל רב כאשר יש לו קרובי משפחה בהנהגת הקהילה, כפי שמפורש בפנקס הקהילה משנת
תע"ד. בעקבות התלונה היתה דרישה שפרנסי העיר – קרובי המשפחה – יתפטרו ממשרתם,
ואם לאו, אין המינוי כשר והם דורשים מהשלטונות לוודא שלא יצא לפועל.
בתאריך 28/8/1754 (י' באלול תקי"ד) השיבה מועצת
העיר אל ראשי הקהילה, שעליהם לפנות אל שניים מחשובי רבני גרמניה: רבי יהונתן
אייבשיץ אב"ד שלוש קהילות אה"ו ורבי דוד פרנקל אב"ד ברלין בעל
'קרבן העדה' על ירושלמי[9],
ושניים אלו הם שיכריעו במחלוקת זו[10].
חברי המועצה ביקשו מראשי הקהילה שבינתיים ישליטו שלום ביניהם ולא יפריעו להנהגת
הקהילה, ואם לאו, יצטרכו לנקוט נגדם באמצעים חוקיים. בו ביום פנו ראשי הקהילה אל
שני רבנים אלו כדת מה לעשות, ובמקביל למכתב הכללי שנשלח ע"י חברי הקהילה
באופן רשמי, שלחה כל אחת מן הסיעות מכתב נפרד לרבי יהונתן אייבשיץ. מכתב אחד נשלח
ע"י ראש הקהל ר' יעקב הענדריקס הנזכר – ראש המחנה המתנגדת, ומכתב אחר
ע"י ראש סיעת המצדדים ברבנות – ר' יחזקאל ליפשיץ.
רבי יהונתן אייבשיץ לא השתהה מלהשיב על דברי האגרת,
וכבר בתאריך י"ט באלול השיב מכתב מנומק אל ראשי הקהילה[11].
הכרעתו היתה שבחירת בן הרב היא כדת וכהלכה וכן הנוהג בכל מקום, ולתקנה הנזכרת אין כל תוקף ואין כאן בית מיחוש כלל. במקביל
הוא מוכיחם על פניהם על עצם הפנייה לערכאות
בנושא קהילתי זה. וכדי להפיס את דעת המערערים ולמען השלום, מציע רי"א למנות
רב נוסף לצד הרב הרישמי, והוא יסייע בידו וישב יחד עמו בדיונים. כעין זו היתה
מענהו של רבי דוד ברלין[12].
דא עקא, כנראה שראש הקהל, ר' יעקב יונע'ס, לא קיבל ולא
ראה את מכתבו של רי"א (כנראה מחמת המחלוקת העזה בעיר), משום שתיכף ומיד שלח
מכתב שני לרי"א, ובו הוא מבקש לדעת האם זו אכן דעתו. ר"י אייבשיץ שוב לא
התמהמה, ובין כסא לעשור, בתאריך ד' בתשרי תקט"ו, כתב מכתב פרטי לר' יעקב
ולאביו ר' יונתן, שניהם מאלופי הקהילה. מכתבו השני של רי"א נכתב בענוותנות
יתירה, האופיינית לרי"א, ובראש המכתב הוא מכביר עליהם תארים מכובדים (מבין
רסיסי התארים משמע שהיה עמהם בקשרי ידידות מלפנים). כנראה שהפרנסים חשדוהו שיש לו
לרי"א טינה אליהם, וזו הסיבה שלא השיבם במכתב פרטי אלא במכתב כללי. במכתבו
מתפלא רי"א על חשדם ומכחיש את הדבר, הוא מבהיר שלא ראה צורך להשיב מכתב פרטי
לכל סיעה, וכפי שנהג גם עם הסיעה השניה.
למען השלום חיפש רי"א ומצא את נייר הטיוטה של המכתב
הכללי ששלח לבני הקהילה, שיש בו שינויים מועטים מן המכתב הסופי שנשלח אל ראשי
הקהילה, ושלחו אליהם בהבטחה שכאשר ימצא את העתק המכתב המקורי – ישלחו אליהם ויווכחו
שזו היתה תשובתו המקורית. תיכף עם קבלת המכתב, כראות ר' יעקב יונע'ס שאכן זו היא דעתו
של ר' יהונתן, ביטל את דעתו מפני דעת תורה, והכתרתו של רבי אברהם לרבנות העיר
נערכה בלא שום התמהמהות מיד בתום ימי החג, ביום שלישי כ"ד בתשרי תקט"ו. כעצת
רי"א ור' דוד ברלין הכתירו בני הקהילה שני דיינים נוספים שישבו לצידו של רבי
אברהם: רבי אליעזר לוי מפוזן ורבי ישראל ב"ר בנימין מקראקא[13].
כאן המקום לציין שכל הפרשיה הזו לא ארכה זמן רב, ובתוך פחות מחודשיים ימים מאז פרץ
הפולמוס, שמו שתי הסיעות את רבם אלוף לראשם כראוי למלא את מקום אבותיו.
כנראה ששני המכתבים שנשלחו לר' יעקב יונע'ס, דהיינו
הראשון מתאריך ד' בתשרי, והשני שאינו אלא העתקה של מכתבו המקורי לקהילה (מיום י"ט
באלול[14])
הונחו בגנזי מועצת העיר, שם נמצאים כיום[15].
קורות ימי חייו של ר' אברהם ליפשיץ
תשובות בהלכה מאת רבי אברהם ליפשיץ נדפסו בשו"ת לשון זהב, שו"ת
פני אריה ועוד[16].
כיהן בעיר רוטרדם כל ימיו בשלום והשקט, עד לפטירתו בשנת תקל"ט[17]. על מקומו
התקבל רבי אריה ליב ברעסלא מח"ס שו"ת פני אריה, שהגיע מעמדין לכהן
ברוטרדם[18].
לא נשאר הרבה מזכרו של ר' אברהם. אולם מצאנו פנינה
אחת ביומנו של החיד"א, זאת הודות להרגלו לרשום את כל חניותיו שעבר משך
נסיעותיו שעשה כשד"ר באירופה, ובו רשם כל פרט קטן כגדול. ובכן, החיד"א
חרט ביומנו שיחה שקיים עם ר' אברהם. החיד"א הגיע לרוטרדם (בפעם השנייה) בחודש
סיון תקל"ח – כשנה לפני פטירת ר' אברהם. ביום כ"א בסיון יום ג' לשבוע,
הגיע לרוטרדם, וכבר למחרת בא לבקרו "המופלא ר' חיים ברעסלא והרב...
ואח"כ באו הפרנסים והגובה" (מעגל טוב, ירושלים תרצ"ד, עמ' 159). ר'
חיים ברעסלא הוא כנראה אביו של בעל 'פני אריה' (שמילא את מקום הרב אחרי ר' אברהם
ליפשיץ), והרב הוא ר' אברהם דידן. בשלושת הימים הבאים – היינו כ"ג-כ"ה
בסיון – טייל חיד"א ארוכות בעיר, וראה את נפלאותיה ומחמדיה.
בכ"ה בסיון יום שב"ק, רושם החיד"א:
"הייתי אצל הרב, והביא ראיה להאר"י זצ"ל דצריך לישן בטלית קטן
מסוגית מנחות (מג ע"ב), ודחיתי דבריו שאינה ראיה כלל. והקשה קושיא מסוגיא זו
על הפוסקים. והבאתי ראיה להאר"י, והקשה [על] דברי מעדמ' [=מעדני מלך] בציצית.
ואמרתי מאמר: לך אכול בשמחה זו חלה (במדב"ר יז, ב). לאחר האכילה בא הבחור ר'
וואלף ואחרים. ואח"כ הלכתי לפרנסים... ואחר מנחה סעדתי אצל הפרנס החדש ר' מן
ואח"כ הלכנו לבית ר' חיים ברעסלא והיינו עוסקים בדברי תורה"[19].
ר' אברהם נספד ע"י רבי דוד טעבל הכהן שיף,
אב"ד לונדון. עיקר הספדו סבב על דברי "המדרש" המובא בספרים: כל
חלי וכל מכה, זו מיתת צדיקים[20].
רבני רוטרדם לבית ליפשיץ, הסב הבן והנכד, לא השאירו
אחריהם ספרים. מרבי אברהם נשארו חידושי תורה זעיר שם זעיר שם. בשנת תרנ"ב החל
ר' דוד צבי קצבורג להוציא בעיר ווייצן שבהונגריה כתב-עת תורני בשם 'תל תלפיות'.
במדור בשם "שפתי ישנים" שיוחד לפרסום כת"י מגדולי ישראל שנפטרו זה
מכבר, ישנה חטיבה מיוחדת של כת"י שקיבל העורך מאת רבה של רוטרדם הרב דוב אריה
ריטטר, שהיו מונחים בגנזי "בית המדרש הישן" בעיר. ראויים לציון במיוחד
דברי התורה של החכמים לבית ליפשיץ מהולנד, ביניהם מרבי אברהם דנן (ראה מחברת ו,
תרנ"ח, עמ' 61).
אין בידינו פרטים רבים אודות חיי רבי אברהם, כי אם שבשנת
תקכ"ז הוציא לאור מחדש (בדפוס אמשטרדם) את תקנות "חברת קדישא גמילות
חסדים", בו חיזק את התקנות הישנות והוסיף עליהם חדשות. כמו כן חיבר שיר תחת
הכותרת 'שירה וזמרה', והאקרוסטיכון של בתי השיר הוא: אברהם, מרדכי, דוד, שמואל,
שמשון. הסכמתו מופיעה על כמה ספרים שנדפסו בהולנד באותן שנים[21].
טיוטת מכתבו הכללי של רבי יהונתן אל בני הקהילה:
ב"ה. המושל עליכם ימשול, וישפות שלו' בינכם ואין
כושל. לחיים טובים יחקקו ושטניהם יכשל, ללכת דרך יושר ולהרים מכשול, לחזקם לתורת
ה' ולרפאו' מכשולי', ה"ה אהו' פו"מ ראשי עד"י ויחידי סגולה כולך
יפה רעיתי תושבי ק"ק ראטרדם יצ"ו ה' אתם, הברכה, אלף פעמים ככה.
כתבם הגעני מן יו"ד אלול העבר בסמוך, והנה לשלם
מר לי אשר תשמענה אזני והוה אל הוה[22],
כי יד ה' היה כתוב ונאמר עליו כיהודה בצרור החיים יהי' צרור ויחסרו ישראל גבר' רבה,
כפי אשר תמיד לשמע אוזן שמעתי מפי מגידי אמת כי הי' איש צדיק וישר והי' מרבה בעולם
דורש טוב לעמו ורצוי לאחיו, ות"ח שמת אין לנו תמורה[23],
בעו"ה, וקשה סלוקי' של צדיקי'[24],
ויציאת צדיק עושה רושם[25],
כי אין שלו' בעירו ונבוכו העם בוכה למשפחותם[26],
כי קבלו רובא דמנכר לרב בנו הרב מהור"ר אברהם יצ"ו ומקצת יחידי' מערערים
הואיל ויש לו קרובים משם דודו ובן דודו היושבים בקהלתכם ראשונה לפרנס הדור,
ובעו"ה הטרחתם על השררה יר"ה אשר יצא הדבר להחות דעתם בזה אם כשר הדבר
ונכון לעשותו ע"פ דין תורתינו הקדושה. ואני באמת ממש לא ידעתי להשיב כי הדבר
פשוט וא"צ לפנים כלל, ולא נמצא זה בשום ספר שיהי' קפידא וחרשים הם מאדם[27]
כי שאל אביך ויגדך וכו'[28],
שאלו נתיבות עולם מהיום הוסדה ישראל לעם ה' היו מנהיגים משה ואהרן ומבניו התאוו
תאוה אני ואתה ננהיג את הדור[29],
והמלך חזקי' היה מלך וישעי' הנביא ראש לסנהדרין ומעתיק שמועה כמ"ש
הרמב"ם בהקדמתו לספר הי"ד והי' חותנו של המלך. וכן בימי בית שני הי'
ינאי מלכא ומתחילה כשר היה ושומע לעצת פרושים ושמעון בן שטח ראש ונשיא בסנהדרין
הי' גיסו[30]. וכן בזמן
אמוראים הי' ראש גלותא ונשיא בבבל וחתנו ר' נחמן דיינא וראש ב"ד[31]
וכן בכל דור ודור וכן בזמנינו בכל מקום ומדינה פיהם מעהרין ופולין. ואשתקד נתקבלתי
לרב בק"ק נ"ש עיר ואם בישראל ובכל מדינת מעהרין[32],
ושם בני המופלא ר' מיכל נ"י[33]
וחמיו ומח' הנגיד הרב משה פליטץ ר"מ ונגיד ומצוה[34].
ובאשר לא הלכתי לשם נתקבל השני לי הרב ה"ה מהור"ר גרשון[35],
ויש לו אב הנ"ל ודודו וכל משפחתו מנהיגי' ופרנסי' בעם ואין פוצה פה ומצפצף,
וכאשר אם יש קהלות שיש תקנה מיוחדת בזה מבלי לקבל רב שיש לו קרובי'[36],
ועם כל זה הרשות ביד רוב בני קהילה לשנות התקנה להוסיף ולגרוע ולעשות לפי צורך שעה
וזמן, כאשר רגילי' לעשות בכל תקנות גורעי' ומוסיפי'[37]. ואלו ישבו הרב עם הפרנס קרובי' בדין
מדין בדיני ממון אפשר לפקפק לבל ידונו קרובי', אבל בלא"ה אין ראוי שישב הרב
עם פרנסי' כי פסקי ב"ב עם פסקי דין תורתינו והם שני הפכים ולא נשא הארץ לשבת
יחדיו[38].
ולכן אחיי אל תריבו לדון דיני ממון וחדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו[39]
לדון עפ"י שכל האנושי הבנוי על קו תוהו[40]
ומשה לנו הנחיל תורה אמת חוקי' ישרים משפטי' צדיקי' ובהם יש לאחוז כי המה לנו
למורשה. ולכן בחרו דייני' בקהלתכם שיהי' הרב עמם יושב בדין[41] ואליהם יבוא כל ריב וכל נוגע לממון
ובזה יסלק כל תלונות המתלוננים כי בצורכי צבור ועסקי הקהילה מעסקי פרנסי', כנהוג
בכל קהלות, ואם יצרפו עם הרב והוא פסול מחמת קורבא עם הפרנס מה בכך, כי הדבר מבואר
בח"מ סי' לז בסופו[42]
טובי קהל הממונים לעסוק בצרכי רבים או יחידים הרי הם כדיינים ואסור להושיב ביניהם
מי שפסול מחמת רשעה עכ"ל, הרי דדייק מחמת רשעה אבל לא משום קורב' דבזה אין
קפידא כי כך נהוג וקבלו עליהם.
וגם ודאי אין טעם פסול קורבי' משום דהם אוהבים ורעים
ושפה אחת להם ודעתם, מבואר בגמ' דב"ב[43]
וברמב"ם הלכות עדות[44]
וטור שו"ע ח"מ[45]
הא דפסלה התורה עדות הקרובים לא מפני שהן אוהבי' זה לזה אלא גזרת המלך הוא
עכ"ל[46], וא"כ
הרי זה בכלל חוקי השם ואינו כלל בגדרי השכל לומר שיש בהם טעם, וא"כ איך נילף
מהו, וכי להוסיף או לדמו' לגזרת המלך מלכו של עולם בנו, אין לנו אלא במה שגזרה
התורה. ולכאורה הי' מקום לומר כי אמרינן דהוא גזרה היינו בעדים דלא נחשדו להעיד
שקר מה ששמעו ומה שראו ולא תלי' כלל בשיקול הדעת, אבל בדין התלוי בשיקול הדעת,
אפי' אוהב ושונא פוסל בו יש לומר בפסולים משכל וסברה. איברא ירושלמי פ' זה בורר[47]
והביאו הרי"ף שם להלכה[48],
וכן הוא בפ"ב דכתובות יליף מניין שלא יהי' הדייני' קרובי' זה לזה מן הקישא דעדים,
דכמו דבעדים פסולים כן בדייני'. וא"כ הרי אף דכתי' בעדים גזירת המלך כן
בדיינים, דהא כל חילי' דרכם לפוסלו הוא מהקישא דעדים, והיא היא. וגדולה מזו כתב
הרמב"ם בפי"א מהלכות סנהדרין דבדיני ממון אב ובנו מונים להם שנים. ועי'
כ"מ דהעלה דנ"מ לידיעות לשנים רק בעת אמירת הפסק אתה זכאי או אתה חייב
יעמוד אחד, אבל למנין עולה כמ"ש מונין להם שנים. וכדאי הרמב"ם לסמוך
עליו אפי' שלא בעת הדחק, ומכ"ש בדברים כאלה אשר אין להם שורש ולא ענף ולא כתף
ולא נטף, חדשים הם מרוע לבב לב הותל הטהו[49].
ויפה עשיתם שקבלתם בן הרב ז"ל כי לו משפט הקדימה כדעת הספרי דלכל מינוי' הבן
קודם[50].
ואף שהרב מהר"ם[51]
דעתו לענין הרב מרביץ תורה לא שייך זה, כבר הארכתי במ"א[52]
כי ליתא בזה דהא בספרי סתמא נאמר, ודעת רשב"א בתשובה[53]
אפי' כה"ג, ואין לך דיין יותר מכה"ג[54].
שפתי כהן ישמרו דעת תורה יבקשו מפיהו וכתיב אל הכהן אשר יהי' בימים ההם. ודעת
התוס' בברכות[55] להוכיח
הואיל יהוידע הי' ראש לסנהדרין מסתמא בנו בניהו ג"כ ראש לסנהדרין והיינו מטעם
ספרי הנ"ל, והדבר מבואר, ולא אמרה אפשר הרמב"ם[56]
רק במרביץ תורה מלמד תורה ברבים דלאו מכל אדם זוכה ללמוד, ודי בזה. כי כמה נאה
אכסניא זו אב ובנו ובן בנו לומדי תורה[57],
ויפה עשיתם וזכו במקחם ינהגו בו כבוד כראוי
ויהי' לכם למורה ולצדקה. וה' יאיר פניו אליכם לשים אמת ושלו' בשעריכם וישיב
שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחלה ויקר' עיר הצדק קרי' נאמנה. כחפץ המעטיר חותם יט'
אלול שוחר טוב לפ"ק.
להלן מכתבו של רבי יהונתן אל ראשי הקהילה שהתנגדו למינויו של רבי אברהם
ליפשיץ לרבה של רוטרדם[58].
לחיים טובים ושלום יחתמו ה"ה אה' חביבי וידידי
פו"מ[59] הקצין
אי"א המופל' כהר"ר יונתן יצ"ו ובנו האלוף הקצין המופל' שי' הם
וכאש"ל[60] יהיו ברוכים
ובספר חיים טובי' יהיו נחתמים.
הלום הגעני גי"ה וראיתי מ"כ מתרעם שלא
השבתי לו מענה על כתביו. מנוצל אני מזה אל יחשדני בשום דבר, כי כל בוא שערי יעיד
כי אין דרכי לנעול התשובה לכל שוקד דלתי במכתב, אף כי לאנשים כמותכם רק ימחול לי
בענין זה אשר נשאלתי מהקהילה לא רציתי להשיב לשום איש בפרטות, הלא גם הקצין ר'
יחזקאל וסייעתו כתבו אלי וגם להם קסת יהונתן נסוג אחור להשיב, רק השבתי לאלופי'
פו"מ בכלל ואל איש לא אכנה רק השבתי דרך כלל ומקרה אחד לכולם, והשבתי כיד ה'
הטובה עלי. ובשמים סהדי כי אין לי בזה בשום צד פני' ואין לי מכיר לשום אדם, תמול
אני לא אדע נפשם ומה לי בכל זה, רק המשפט לאלקים הוא וכפי האמת והיושר לענ"ד
השבתי. וכך דעתי נוטה כי כך דעת של תורה מכרעת, וכך העלתי על הספר הנשלח לשם. ולכן
תמהני שיהי' ל'[הם] בהעלם דבר ממ"כ אשר נשלח לפו"מ בכלל ולא נאות לכבוש
אותו. גלל כן הואיל יש לי העתקה ממנו ואין בו שנות רק באיזה מילות דלית ביה
נ"מ וקפידא לגוף המכוון, אמרתי להעתיקו ולשלחו ליד מ"כ כי כך שלחתי לשם
ולית בי' משום מילתא טמירתא כתבו בשוקא וכו', ויחזור מ"כ אחר גוף הכתב ויראה
שהדברים מכווני'.
ובה' בטחתי שישפות שלום בקרבכם כאשר ישבתם בטח מאז
ותמול שלשם, כן תתענגו על מי מנוחות, ובעל השלום יברך אתכם בשלום כי הוא הכלי מחזק
ברכה אמן כן יאמר ה' ויפרוס בסוכת שלומו עליכם לחיים. דברי החפץ טובתם שוחר שלומם.
כ"ד יהונתן חפ"ק אה"ו יע"א ד'
תשרי ישר"ה לפ"ק.
[1] רוב המאמר פרסמתי בספר הזכרון "נר
שאול" הרואה אור בימים אלו, לע"נ הבחור שאול ז"ל בן יבלחט"א
הרב עזריאל יורקאנסקי שליט"א.
[2] עיקרי המקורות: רצ"ה הורוביץ, כתבי
הגאונים, ווארשא תרפ"ח, עמ' כא;E.
Italie, Geschiedenis der Israelietische Gemeente te Rotterdam, 1907, P. 37-40;
D. Hausdorff, De Operraabinjnen van Rotterdam, p. 35-40; Jizkor, Rotterdam,
1978; Jacob Zwarts, De Joodse Gemeenten buiten Amsterdam, in Geschiedenis der
Joden in Nederland 1, Amsterdam, 1940, s. 415
ואילך (תודה לפרופ' דן מיכמן שסייע בתרגום קטעים מן הספרים בשפה ההולנדית).
[3] רי"ל כיהן משנת תל"ה
כהאב"ד הראשון לקהילת האשכנזים בלונדון. בשנת תנ"ב עזב את לונדון בעקבות
מחלוקת שפרצה שם, ועבר לכהן ברוטרדם, שם כיהן עד לפטירתו בשנת תס"ז.
[4] יש לתמוה מדוע אינו נזכר בספרו של ל'
לוין, תולדות יהודי ליסא (בגרמנית), 1904.
[5] ראה שו"ת שב יעקב, ח"א סי'
יז; ח"ג סי' כח; כנסת יחזקאל סי' ב; שבות יעקב סי' עה, קלד; חומר בקודש לרבי
צבי הירש הורוויץ, סי' ב, וראה עוד שו"ת חת"ס, או"ח סי' פט. יש
לציין שהעירוב ברוטרדם הותקן בהתייעצות עם שנים מגדולי המדינה בדור שלפניו:
שו"ת חכם צבי, סי' עה; שו"ת אהל יעקב, לרבי יעקב ששפורטש, סי' עג המספר
על עצמו שהוא נסע מאמ"ד לרוטרדם, ועל פיו נעשה העירוב כדת וכהלכה.
[6] שו"ת נשאל דוד, חלק אה"ע, סי'
יז.
[7] הסכים לכמה ספרים: עין יעקב, אמשטרדם
ת"ק; בית הלל עה"ת, לר' הלל מטיסמניץ, פפד"א תק"ד; שו"ת
השיב ר' אליעזר לש"ב ר' אליעזר ליפשיץ אב"ד נייאוויט, תק"ט; משלי
עם פי' ספר החכמה, נייאוויט תק"י. לא נמצאו עליו יותר פרטים. וראה מה שכתב
עליו רי"א בתחילת מכתבו: "גברא רבה, כפי אשר תמיד לשמע אוזן שמעתי מפי
מגידי אמת כי היה איש צדיק וישר והיה מרבה בעולם דורש טוב לעמו ורצוי לאחיו".
[8] בתעודות של הקהילה הוא מכונה
"הקצין הפרנס". היה ידוע בלמדנותו ובעושרו – תורה וגדולה במקום אחד.
ממנו השתלשלה משפחת יחזקאליס המכובדת שדאגה לקהילה עד דור האחרון (הויזדורף, עמ'
29).
[9]
נולד בשנת תס"ז בברלין, והיה תלמידו המובהק של בעל 'שב יעקב'. בשנת
תצ"ג עלה לכהן ברבנות דעסוי, ובשנת תק"ג עם עזיבת הפנ"י את הרבנות
בברלין לטובת הרבנות בעיר מיץ, נבחר ר' דוד למלא את מקומו. נערץ ע"י חכמי
דורו. החיד"א מעריך את רום ערכו, ומתארו כאחד "מגדולי הדור האחרון"
(חיים שאל, סי' מח). רבי יהונתן אייבשיץ העריצו גם הוא, למרות שלא ראו זה את זה
פנים אל פנים, וקשר עליו מספד לאחר פטירתו, ובין השאר אמר: "ואם כי לא
הכרתיו, מ"מ ספרו וחיבורו על ירושלמי, מעיד שהיה מתמיד בתורה וחברו מתוך
יגיעה של תורה, והוצק חן בשפתיו" (יערות דבש, ח"ב, דרוש יא).
[10] ואכן כך דעות הפוסקים, שבעיר שיש בה
חילוקי דעות בענין בחירת רב, ראוי "להביא איזה רבנים מעיירות אחרות והם ישקלו
הדבר במאזני שכלם כראוי בצירוף דעת איזה ת"ח ויראי ה' מיושבי העיר" (שו"ת
דברי מלכיאל, ח"ד סי' פב).
[11] במכתב זה אינו מפרט את שמות ראשי הקהל
אליהם ממוען המכתב, אלא פונה אליהם בלשון רבים.
[12] מכתבו של רבי דוד עדיין גנוז בגנזי הקהילה. הורוביץ
והויזדורף מזכירים את המכתב.
[13] שווארץ
(עמ' 415) כותב שבמינוי הדיינים לא היה ר' יעקב יונע'ס מעורב, ומן הסתם אינו חתום
על כתב מינוים.
[14] המכתב השני מיום י"ט באלול הוא בלא
חתימה, וזה מוכיח עליו שהוא טיוטה.
[15]
שני המכתבים תורגמו ע"י סופר הקהילה ר' אשר אפרימ'ס להולנדית,
בעבור ראש העיר וחברי מועצת העיר, ומונחים בארכיון העיר, מס' KZ38
(צילומם נמצא בספר Jizkor עמ' 39).
בראש המכתב הראשון המתורגם, הועתק בעברית נוסח תקנת
עיר אלטונה מאמצע שנת תק"י, תקנה האוסרת מינוי
רב שיש לו קרובי משפחה הנמצאים בהנהגת הקהילה, והתקנה הישנה מחוזקת שם באיסור
נוסף. ודבר פלא הוא, הרי בשנת תק"י – שנת חיזוק התקנה – דנו חברי קהילת
אלטונה בקבלת רי"א כרב בעירם, כמועמד שיש לו קרובי משפחה רבים בעיר. פלא כפול
הוא, שהלוא אם היה ברצונם לקבלו כרב למרות הפרת תקנה זו, היה עליהם לבטל את
התקנה ולא לחזקה! ועוד, לשם מה העתיקו את "תקנת אלטונה" בראש האגרת הדנה
ברבנות רוטרדם, הלוא היא מכחישה את דעתו של רי"א הטוען שאינו יודע דבר על
תקנה מסוג זה ואין להתייחס אליה.
וזו לשון התקנה שהועתקה בראש אותה אגרת: "העתק
תקנה הנעשית בהסכמת ט"ו אנשים מק"ק אלטונא. כ"ה באדר תקיו"ד
בוועד ט"ו אנשים הוסכמו ע"פ רוב הדעות מאחר שיש תקנה בפנקס התקנות נומ'
ע"ט וז"ל: אם יבורר רב חדש מחוץ לעיר אזי אין למנות אב"ד מי שיש לו
צד קורבה או מחותנים ששדכו זה לזה מלבד אם שידך אב"ד שיש עתה מותר לברר עוד,
עכ"ל. בכן הסכמנו יחד מי שיש לו קורבה מצד אשתו יהיה איך שיהי' מותר למנות
לאב"ד, אבל מי שיש לו קורבה מצד עצמו עד שלישי ברביעי ולא עד בכלל אסור
למנות לאב"ד".
דבר קיומה של תקנה זו מתאששת מדברי בר פלוגתיה של
רי"א, הוא ר' יעקב עמדין, המוסר מידע על מה שהתרחש בפולמוס מינויו של
רי"א, שלמרות שהיה חוק באה"ו שלא לקבל רב אם יש לו קרובים, "אך הוא
ברוב תחבולותיו והפצרתו לאוהביו וקרוביו, בפרטות קרובי אשתו כי
רבים המה פה. וגרם שהברורים לכשירת הרב בטלו התקנה בכח ובחוזק יד... והיה העם
מסכים מאוד מביאתו הנה..." (עדות ביעקב, אלטונה תקט"ז, דף ג סוף
ע"ב). בכתבי רי"א ותלמידיו לא נמצא תאריך הכתרתו לאה"ו, אבל ר'
יעקב עמדין רושם בספרו שבירת לוחות האון, תאריך מדויק: רבי יהונתן נתקבל בחודש
אייר, והגיע לאה"ו ימים אחדים לפני ר"ה של שנת תקי"א.
בהגלות דברי ר' יעקב עמדין, שעיקר התלונה נגד מינוי
רי"א היתה מטעם הקרובים מצד אשתו, מעתה מובן מדוע ביטלו תקנה זו והתירו את
הרבנות למי שקרוביו מצד אשתו! ואולי היתה כוונתם להראות לראשי העיר, שאפשר לשנות
תקנה ע"י רוב טובי העיר!
דבר פלא הוא, שתקנה זו לא קוימה לא רק במינויו של
רי"א, אלא כעין זה נהגו גם בנוגע לרבנותו של רבי דוד ברלין (הוא הרב השני
אליו פנו ראשי קהילת רוטרדם בפרשה זו ואף הוא סבר כרי"א), כאשר קהילת ברלין
קיבלוהו עליהם כרב ומורה בשנת תק"ג, והרבה מבני הקהילה היו קרוביו, ולכן התנו
עמו ג' תנאים: א. קבלתו תהיה בתואר ראב"ד ולא אב"ד. ב. שכירות רבנותו
בברלין שהוקצבה לו מקופת הקהל תהיה זעומה. ג. שיקבלו עליהם דיין נוסף שידון וישפוט
במקום הראב"ד בכל עת שתאסר עליו לישב במשפט מחמת קירבת משפחה לאחד מבעלי
הדינים (ראה אצל א"ל לאנדסוהט, תולדות אנשי שם, ברלין תרמ"ד, עמ' 37).
בפנקס הקהל הובא שטר מיוחד בו מתחייב גיסו, הפרנס והקצין ר' פייטל, לשלשל בכל שנה
סך גדול לקופת הקהל כדי לסייע לשכירות דיין נוסף, ואלו דבריו: "בהיות שגיסי
הגאון הגדול כמוהר"ר דוד נתקבל היום למ"ט להיות ראב"ד ור"מ
דקהלתינו והמדינה... ואחרי שרבים מאנשי קהלתינו המה קרוביו אשר אין לו לישב עליהם
בדין, הן מחמת קורבא דאורייתא ודרבנן, והן מצד שמבואר בכתב הרבנות שלא ידין
לקרוביו אפילו שלישי בשלישי, לכן התחייב לפרנס דיין נוסף". ואכן ביום ז'
בתשרי תק"ד נתמנה לדיין רבי יואל זק"ש ב"ר יקותיאל מגלוגא שכיהן
מקודם ראב"ד אויסטרליץ, ולאחריו רבי ירמיהו מלפנים דיין באייזנשטאט.
מכל הנ"ל נמצאנו למדים שתקנות אלו שמטרתם היתה
למנוע מינוי רבנים שיש להם קרובים בעיר, לא עלו יפה והרבה פעמים הוצרכו למצוא פרצה
בתקנה, כדי למנות רב שהיה מקובל על הקהל למרות 'פסול' הקירבה.
[16]
רבי אריה ליב ברעסלא נשאל למה חתמו את השמן בבית המקדש בחותמו של
כה"ג, ולא היתה לו מענה מיוחד על כך, אולם הוא הביא תשובה חריפה בטוב טעם מאת
רבי אברהם ליפשיץ, ואלו דבריו: "אך כשבאתי לכאן ק"ק ראטרדאם יע"א
הראה לי אחד מנכבדי הקהל י"ץ שיש בידו כתוב, שם אותו צדיק הגאון המנוח
מו"ה אברהם ליפשיץ זצלל"ה שהיה אב"ד ור"מ פה ישוב נכון לשאלה
זו..." (שו"ת פני אריה, אמ"ד תק"ן, סי' מ). החיד"א (יוסף
אומץ, ליוורנו תקנ"ח, סימן לב) הביאו ושיבחו!
[17] מנוסח מצבתו ניכרת הערצת הקהילה כלפיו,
ואלו השורות שחרטו על האבן: "...הרועה הדרך לנו הראה ארבע ועשרים שנה ...
תורה וגדולה במקום אחד בדורו היה יחיד ומיוחד. סיני ועוקר הרים לילות כימים. בכל
מקום הלכה כמותו, בנשיקה יצאה נשמתו. ה"ה אמ"ו אב"ד ור"מ
דקהלתינו הגאון החסיד מנוחתו כבוד מוהר"ר אברהם בהרב האי גאון מוהר"ר
יהודה זצלל"ה. נתבקש בישיבה של מעלה ביום ש"ק פ' ראה ונקבר ביום א' ך"ו
מנחם ואברהם שב למקומו לפ"ק" (מתוך צילום המצבה
בספר Jizkor
עמ' 40). השאיר אחריו את אלמנתו מרת דבורה ב"ר בונם סגל ושני ילדים, והקהילה
דאגה לפרנסתם.
[18]
נולד בעיר ברעסלוי לאביו ר' חיים בשנת תקמ"א. בנעוריו למד
בליסא והיה מיושבי בית מדרשו המפורסם של הגביר ר' דניאל יפה מברלין, שם למדו רבים
מגדולי הדור. כל בניו כיהנו במדינה: ר' אברהם היה לרב במזריטש ובעמדין, ר' חיים
היה לאב"ד בלעוורדן (צפון הולנד), והשלישי ר' מרדכי היה דיין ברוטרדם.
[19] כל משאם ומתנם צריך תלמוד, וראשית כל
ראוי לבאר דבריהם דבר דבור על אופניו.
ואלו דברי האר"י בשער הכוונות (דרוש א לתפלת
ערבית): "צריך להיזהר שלא להסיר את הט"ק לא ביום ולא בלילה. וישכב עמו
בלילה, ויועיל לבטל כוחות החיצוניים, ואין זמן שצריך להסירו מעליו אלא בכניסתו
לבית המרחץ. וראיה לדבר ממה שאמרו בגמרא מנחות, כשנכנס דוד המלך למרחץ וראה עצמו
ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצוות, עד שנסתכל במילה וכו'. ואם בהיותו ישן היה
מסיר את הטלית קטן, אם כן למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום
מצוה...". וכ"כ בפרע"ח, הובאו דבריו במג"א סי' כא ס"ק ב.
המג"א עצמו משיג על ראיה זו, והעיר שכאשר דוד המלך היה ישן בלילה היה על כל
פנים מזוזה בפתחו, משא"כ בבית המרחץ דליכא מזוזה. והנה החיד"א האריך
בסוגיא זו לחזק את דעת האר"י, אחרי שהביא כמה אחרונים שיישבו את הערתו,
ולדעתו דבריהם דחוקים, והוא עצמו יישב את הערת המג"א כך: "דעל מצוה שעל
גופו קאמר" (ברכ"י סי' ח ס"ק ז. יש לציין שהחיד"א בעיניו
החודרות הביא את כל האחרונים שדנו בדברי האר"י, ואישתמיטתיה דברי זקנו ר'
אברהם אזולאי בספרו 'מעשה חושב', ירושלים תשנ"ב, עמ' ז).
לאור כל האמור, צריכה ביאור כל השיחה דהני תרי דרבנן,
שר' אברהם מביא ראיה לדברי האר"י מהגמ' במנחות, הלא הם הם דברי האר"י
עצמו! ובהמשך המו"מ הפריך החיד"א את הראיה מהגמ', סתם ולא פירש מאי
כוונתו. שוב הקשה ר' אברהם על הפוסקים מגמ' זו, וגם דבריו אלו סתומים ולא ידענו
מהם. בהמשך הביא החיד"א ראיה לדעת האר"י; ועל כך אני תמה, הלא
החיד"א בספריו (ברכי יוסף הנ"ל; שיורי ברכה סוף סי' ח; מחזיק ברכה סי'
כא, א; קשר גדול ב, ב) האריך בכמה מקומות ליישב את דעת האר"י מכל מיני עיקולי
ופשורי, אולם לא הביא 'ראיה' לדבריו! ר' אברהם סיים את המו"מ בקושיא על דברי
מעדני מלך, ואנכי לא מצאתי בהלכות ציצית כל התייחסות לסוגיא דידן. ופלא הוא שבכל
ספריו שהחיד"א דן בדברי המג"א והאר"י (שנדפסו אחרי שנת השיחה) אינו
מביא תוכנה של שיחה זו, ואף לא הביא את דברי מעדני מלך.
[20] לשון זהב, אופנבך
תקפ"ג, חלק דרשות, דרוש כב.
[21] סידורו של ר' זלמן הענא, אמ"ד
תקכ"ו; חמשה חומשי תורה עם 'תקון סופרים', אמ"ד תקכ"ד (וכן מהדורת
תקכ"ח); מאירי למס' מגילה, אמ"ד תקכ"ט; משניות עם הוספות רבות,
אמ"ד תקל"ה; אבות דר"נ עם פירוש 'אהבת חסד', אמ"ד תקל"ז.
[22] על פי לשון הכתוב (יחזקאל ז, כו):
"הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה".
[23] בר"ר צא, יא. וראה הוריות דף יג
ע"א; ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח.
[24] איכ"ר א, לז.
[25] בר"ר סח, ז; רש"י בראשית כח,
י.
[26] במדבר יא, י: "וישמע משה את העם
בוכה למשפחותיו". ודרשו חז"ל (שבת קל ע"א): "על עסקי
משפחותיו".
[27] ישעיהו מד, יא: "הן כל חבריו יבשו,
וחרשים המה מאדם".
[28] דברים לב, ז.
[29] סנהדרין נב ע"א: "כבר היו משה
ואהרן מהלכין בדרך, ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן. אמר לו נדב
לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור".
[30] שלמציון המלכה היתה אשת ינאי המלך ואחות
שמעון בן שטח.
[31] ילתא אשת רבי נחמן היתה בתו של ראש
גלותא. ראה חולין קכד ע"ב; רש"י לגיטין דף סז ע"ב. שם אביה לא פורט
בגמ', ולכן לא כתבו רבינו, וכבר דנו על כך כמה חכמים (ראה: סדה"ד בערך
ר"נ; ערך מילין ערך א"י סעיף יח; תולדות תנאים ואמוראים [היימן] ערך
ר"נ, עמ' 931 ואילך).
[32] עם פטירת רבי דוד אופנהיים (ז' בתשרי
תצ"ז) התקבל רי"א למלא מקומו כרבה של פראג. בשנת תק"א נקרא לשמש
בכהונת אב"ד בקהלת מיץ, במקומו של בעל 'פני יהושע' שעבר לפפד"מ. במץ ישב
עד שנת תק"י, אז התקבל לקהילות אה"ו שהיתה אז הגדולה בקהילות אשכנז,
ומרכזה היתה קהילת אלטונה, ושמה יצאה כמנהיג הדור. אולם באותה תקופה יצא כנגדו רבי
יעקב עמדין ותהום כל המדינה. אף באותם ימים קשים הוזמן רי"א על ידי שתי
קהילות חשובות להיות להם למורה: בשנת תקי"א הוזמן לקראקא שבפולין, ובשנת
תקי"ג הוזמן לניקלשבורג עם פטירת רבם רבי ישכר בער עשקליס.
[33] רוב ימיו ישב בניקלשבורג. לאחר שמתו
עליו שתי נשיו, בערך בשנת תקי"ח, עבר לעיר גרויסווארדיין שם נשא אשה שלישית.
זמן פטירתו אינו ידוע וגם אין בידינו פרטים אם נשאר לגור שם או שעזבה (ראה ר' דוד
ליב צינץ, גדולת יהונתן, ב, ווארשא תרצ"ד, עמ' 195).
[34] רבי משה
ראש מדינת מעהרין, שאבות אבותיו היו מחשובי הקהל בנ"ש, חתן רבי משה לבוב רב
מדינת מעהרין, שהיה חתן רבי גבריאל עשקליס אב"ד נ"ש והמדינה, אבי רבי
גרשון פוליץ שהיה אח"כ אב"ד נ"ש והמדינה.
[35] הוא רבי גרשון פוליץ. בראשונה שימש
כדיין בניקלשבורג בבית דינו של רבי בעריש עשקליס אב"ד נ"ש. לאחר פטירת
רבי בעריש בשנת תקי"ג נתמנה רבי גרשון למלא מקומו כרבה של נ"ש, ואילו
רבי משה לבוב ששימש עד אז כראב"ד בנ"ש, נתמנה כרב המדינה. בשנת
תקי"ח, לאחר פטירת רבי משה לבוב, הוכתר רבי גרשון כרב המדינה, בה שימש עד
להסתלקותו בי"ז באדר ראשון תקל"ב, ועל מקומו נתמנה רבי שמואל שמעלקא
הורוויץ.
כותבי תולדותיו של ר"ג כותבים שהחל את כהונתו בניקלשבורג
בשנת תקי"ג. אולם במכתבו של רבי יעקב עמדין שנתגלה לאחרונה מפורש זמן עלותו
לכס הרבנות, והוא סוף חודש ניסן תקי"ב (סיני, כרך עג [ניסן תשל"ג] עמ'
א). אולם העיקר מה שאפשר להפיק ממכתב זה הוא סיבת העדפת ר' גרשון על פני
רי"א.
רבי יעקב עמדין כתב מכתב בתאריך ז' באייר תקי"ב
אל גיסו רבי אריה ליב אב"ד אמסטרדם, והוא מגלה לו פרטים שונים אודות שנוא
נפשו רי"א. בתוך הדברים הוא מודיעו שהרב מהילדסהיים בישר לו שר"ג פילץ
התקבל לאב"ד ניקלשבורג, ולעג על מינויו של רי"א, שהרי אינו רשאי לכהן
כאב"ד המדינה מפני חליפים מזויפים שעשה שם. דברים אלו סותרים מעט את דברי ר'
יהונתן עצמו כאן, כביכול ויתר מעצמו על הרבנות.
[36] נוהג זה היה רווח בקהילות ישראל, והארכתי
על כך ביריעה הקודמת.
[37] עיין לעיל הערה 15 שלגבי הכתרת
רי"א עצמו לרבנות או"ה, היה דו"ד משום שאלה זו.
[38] על פי בראשית יג, ו.
[39] לשון הכתוב בישעיהו ב, כב.
[40] ראה ישעיהו לד, יא.
[41] ואכן כך עשו, שקבלו עליהם שני דיינים,
אחד מקראקא ואחד מפוזן, ונעשה שלום בעירם.
[42] הגהת רמ"א.
[43] דף קנט ע"א
[44] פרק יג הל' טו.
[45] סימן לג סעיף י.
[46] רי"א בתומים (סימן לז סוף ס"ק
ב) כתב שמשמע מדברי מהר"ם מרוטנבורג שפוסק כמ"ד ששונא ואוהב פסול לעדות,
מחשש משקר. אולם נראה שלמעשה לא חשש רי"א לדעה זו, שהרי ב'אורים' לא הביאו.
כמו כן הביא ב'תומים' שם חידושו של הכנה"ג ששושבינים לא יחתמו על הכתובה מטעם
ששושבין דינו כאוהב, אבל הוא עצמו חולק על דעה זו, בהתאם לדעתו באגרת זו!
[47] סנהדרין פ"ג ה"ט. וכן
בירושלמי פ"ח דפאה ה"ו: "אין מעמידים שני אחים פרנסים".
[48] וכן ברא"ש שם (סי' לב), ומשם
לשו"ע סי' ז סעיף ט: "כל הפסולים להעיד מחמת קורבה וכו' פסולין לדון
וכו' וה"ה לענין דיינות שהדיינים לא יהיו קרובים זל"ז".
[49] יש להעיר
שתקנה זו גרמה לא אחת לסכסוכים ומדנים. וביריעות הקודמות הבאתי כמה דוגמאות.
[50] ספרי פר' שופטים, פיסקא קסב.
[51] לא ידעתי למי כוונתו, ואולי כיוון
למהרשד"ם, שהוא ראש הסיעה הסוברת שאין ירושה אלא בשאר מינויים – כגון מלך
וכה"ג ומינויי העיר – אבל מינויי תורה אינו ירושה וכל מי שרוצה ליטול יבוא
ויטול (שו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' פה; וכ"ד רמ"ע מפאנו, עשרה
מאמרות, מאמר חיקור דין, ח"ב, פרק יט; וכ"ד חת"ס בכמה מקומות).
[52] לע"ע לא מצאתי.
[53] ח"א סי' ש.
[54] כן דעת הריב"ש (סי' רעא) שמכהן
גדול לומדים למינוי רבנות. סוגיה זו – האם יש דין ירושה ברבנות – היא מן הסוגיות
הקשות ביותר והסעירה את עולם הרבנות אחרי גירוש ספרד. ראש המיימינים המה:
שו"ת מבי"ט ח"ג סי' ר; שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' מו;
שו"ת דברי ריבות סי' סח. וראה רמ"א יו"ד רמה, כב. לאידך גיסא
סוברים כמה מהפוסקים שמעצם הדבר שיש לימוד מיוחד לגבי כהן גדול, מכאן למדנו שדוקא
הוא יורש, משא"כ מינויים תורניים אחרים. ראה: שו"ת זרע אמת, או"ח,
סי' ט; חת"ס, או"ח, סי' יב.
[55] דף ד ע"א סוף ד"ה בניהו.
[56] צריך עיון בכוונתו, ואולי צריך לומר
הרשב"א.
[57] רבני רוטרדם לבית ליפשיץ.
[58]
מהצד החיצוני של האיגרת רשם רי"א בכת"י בגרמנית: כבוד
האדון יעקב יונע'ס הבנקאי של רוטרדם.
על מכתב זה כותב צינץ (גדולת יהונתן, ח"א, עמ' 83): "רבנו כתב
איגרת מענין זה אל הקצין הבנקאי ר' יעקב יאנעס ביום ד' תשרי תקט"ו, ראה כל
הסיפור בלקורות היהודים בעיר רוטרדאם (בהולנדית) עמ' 156. והנה המכתב נשאר בהולנד
באוצר כתבי העיר שם, ואני בהיותי שם חפשתי הרבה אחרי מכתב זה ויגעתי ולא מצאתי,
וכל עמלי עלה בתוהו בענין זה". והנה אינה ה' מכתב לידינו ומצאנוהו.
[59] = פרנסים ומנהיגים.
[60] = וכל אשר להם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה